אתם משקיעים. דואגים. מקשיבים. עוזרים. מתייעצים.
אתם:
♥ מנסים להציב גבולות – אבל לא להיות נוקשים.
♥ לתת חופש – אבל לא יותר מדי.
♥ להיות מעורבים – אבל לא חודרניים.
אתם חושבים כל כך הרבה על הילדים שלכם.
אבל מתי בפעם האחרונה עצרתם לחשוב עליכם – בתוך ההורות?
לא על מה עוד צריך לעשות. אלא פשוט:
איך אתם מרגישים להיות ההורים שאתם?
אפשר לאהוב את הילדים עד אין סוף ולהיות מותשים.
להשקיע בהם המון ועדיין להרגיש אשמה.
להיות הורים מסורים ועדיין לשאול:
״עשיתי נכון?״
״אולי לחצתי מדי?״
״אולי ויתרתי מדי?״
״אולי יש משהו שאני לא רואה?״
ולפעמים, בלי ששמנו לב, ההורות הופכת ממערכת יחסים שאנחנו רוצים ליהנות ממנה
למשימה שאנחנו מנסים להצליח בה.
אנחנו מדברים כאן הרבה על הילד הטוב שמתחשב, מסתדר, מוותר ולא רוצה להכביד.
אבל לפעמים מולו עומד ההורה הטוב שרוצה לעשות הכול נכון, לא לטעות ובעיקר לא לפספס.
וכמו הילד הטוב, גם ההורה הטוב עלול להתחיל להיעלם בתוך התפקיד.
לוותר על עצמו, להרגיש אשם כשהוא זקוק לזמן לעצמו, ולשכוח שגם הוא אדם בתוך מערכת היחסים הזאת.
הילד חושב: ״אני לא רוצה להכביד על אמא ואבא.״
וההורה חושב: ״אני חייב לעשות הכול כדי שלילד שלי יהיה טוב.״
הילד מסתדר כדי לא להדאיג.
ההורה מתאמץ יותר כדי לא לפספס.
ושניהם עושים את זה מאהבה.
אבל לפעמים דווקא בתוך כל האהבה הזאת קשה להם לראות זה את זה באמת.
להבין את הילד שלכם וגם את עצמכם כהורים.
מה מפעיל אתכם? מה מדאיג אתכם? מתי אתם ממהרים לפתור?
מתי קשה לכם לסמוך? ומתי רגשות האשם מנהלים את התגובה שלכם?
כי בכל מפגש בין הורה לילד נמצאים שניים:
הילד מביא את הסיפור שלו. ואתם מביאים את שלכם.
לא שתהיו הורים מושלמים.
אלא שתנחשו פחות ותבינו יותר.
שתחששו פחות ותסמכו יותר.
שתרגישו פחות אשמה ויותר ביטחון בדרך שלכם.
שתדעו מתי להתקרב ומתי לתת מרחב.
מתי לעזור ומתי לסמוך.
מתי להציב גבול ומתי פשוט להקשיב.
ובעיקר:
לראות את הילד שלכם בלי לאבד את עצמכם בדרך.
כי גם לכם מותר ליהנות מהילדים שלכם ולא רק לדאוג להם.
מותר להתעייף, מותר לא לדעת, מותר לרצות זמן לעצמכם, מותר לטעות ולתקן.
מותר לכם להיות בני אדם בתוך ההורות.
כאן אנחנו לא שואלים רק: ״מה קורה לילד?״
אלא גם: ״מה קורה לכם מולו?״
מה כבר עובד ביניכם? מה כדאי לשמר? מה הייתם רוצים לשנות? מה הילד צריך מכם?
ומה אתם צריכים כדי להיות ההורים שאתם רוצים להיות?
כי נקודה B שלנו אינה רק המקום שאליו אנחנו רוצים שהילד יגיע.
היא גם המשפחה שאנחנו רוצים להיות בדרך לשם.
אני רוצה שהילד הטוב שלכם ירגיש שמותר לו לדבר, לבקש, לבחור ולתפוס את מקומו.
ואני רוצה שאתם תוכלו לגדל אותו מתוך יותר הבנה, יותר ביטחון, יותר רוגע וגם יותר הנאה.
כדי שיום אחד תוכלו להסתכל לאחור ולומר:
ראיתי אותו
הקשבתי לו
הייתי שם בשבילו
עשיתי הכי טוב שידעתי
ולא איבדתי את עצמי בדרך
כי כל רגע בהורות היה חלק ממסע מתגמל ומניב
ילד שלא צריך להיעלם כדי להיות ילד טוב. הורה שלא צריך להיעלם כדי להיות הורה טוב.
כי כדי שלילד יהיה טוב חשוב שגם להורים שלו יהיה טוב.
חדר המשפחה של אביבה
הוא מקום שבו רואים את הילד וגם רואים את ההורים בכדי לבנות ולחזק את הקשר ביניהם.
