ילד אינו מספר את הסיפור שלו בדרך אחת בלבד.
לפעמים במילים
לפעמים בהתנהגות
לפעמים בשתיקה
ובפעמים רבות גם בציור
לכן איני מסתמכת על כלי אחד
אני משלבת בין:
• ראיון עם ההורים
• היכרות עם הסיפור המשפחתי
וכלי האבחון:
• פענוח ציורי ילדים
• מודל הספר
• אניאגרם
כל כלי מוסיף עוד זווית
יחד הם מאפשרים לנו לראות תמונה רחבה ועמוקה יותר
לפעמים הציור אומר בעדינות את מה שהילד עדיין אינו מצליח לומר במילים
ציור הוא אחת מדרכי הביטוי הטבעיות של ילדים.
הוא יכול לפתוח צוהר להתבוננות בעולמו של הילד ולהעלות שאלות על רגשות, צרכים, חוזקות, יחסים ודרכי התמודדות שלא תמיד עולים בשיחה רגילה.
בתהליך הפענוח אני מתבוננת במכלול מרכיבי הציור ובהקשר שבו הוא נוצר ולא בסימן בודד
הציור אינו אבחון בפני עצמו
אני משלבת את ההתבוננות בציור עם השאלון המקדים, השיחות עם ההורים והמידע על הילד והמשפחה.
כך הציור הופך לא לעוד "תשובה"
אלא לעוד דרך לשאול את השאלות הנכונות.
רק כשנקודת המוצא ברורה, אפשר לבחור את הדרך.
ואז נשאל כמה שאלות, נפענח את הציור ונעמיק:
מאחורי ההתנהגות נמצא הסיפור השלם:
חוויות
רגשות
צרכים
מערכות יחסים
והדרך שבה הילד מפרש את העולם סביבו
לכן איני שואלת רק:
"מה הילד עושה?" או "מה הבעיה"?
אלא גם:
"מה הסיפור שמאחורי ההתנהגות שלו?"
ההתנהגות היא הכריכה. הילד הוא הסיפור.
כשאנחנו מחזיקים ספר חדש ביד, אנחנו פוגשים תחילה את הכריכה.
אנחנו רואים את שמו, מתרשמים מהמראה שלו, ואם הוא מסקרן אותנו אז הופכים אותו וקוראים את התקציר שעל גב הכריכה.
אבל הכריכה והתקציר מספרים לנו רק מעט.
כדי להבין מה באמת מסתתר מאחורי השם, להכיר את הדמויות, להבין את העלילה ולגלות את הסיפור כולו, צריך לפתוח את הספר ולהתחיל לקרוא.
כך גם עם ילדים.
מה שאנחנו רואים מבחוץ הוא רק הכריכה.
ההתנהגות היא אולי התקציר.
אבל כדי להבין מה באמת עובר על הילד, צריך לפתוח את הספר ולקרוא את הסיפור שמסתתר בין הדפים.
להבין לא רק מה האדם עושה אלא גם מה מניע אותו
שני אנשים יכולים להתנהג באותה הדרך מסיבות שונות לחלוטין.
האניאגרם הוא כלי נוסף להתבוננות בדפוסים, במניעים, בצרכים, בחוזקות ובדרכים השונות שבהן אנשים חווים את העולם. אני נעזרת בו לא כדי להכניס ילד או הורה לקטגוריה, אלא כדי להרחיב את ההבנה ולשאול:
"מה מניע את האדם שמאחורי ההתנהגות?"
בתוך משפחה, ההבנה הזאת יכולה לעזור לנו לראות מדוע בני משפחה שונים מגיבים אחרת לאותו מצב ולבחור דרך תקשורת שמכבדת את השונות ביניהם.
ציור יכול להעלות שאלה
התנהגות יכולה לספר חלק מהסיפור
שיחה יכולה להוסיף מידע
והיכרות עם הילד, ההורים והמשפחה יכולה לשנות את הדרך שבה אנחנו מבינים את הכול.
המטרה אינה להדביק לילד תווית
המטרה היא להכיר אותו טוב יותר
לראות, להבין, ורק אז לבחור כיצד לפעול.
