זו שאלה מצוינת.
הוא מסתדר, אחראי, מתחשב, לא עושה בעיות.
אולי אפילו מצליח מאוד בלימודים, בחברה או בתחומים אחרים.
אז למה לגעת במשהו שעובד?
כי אימון הורים לילדים "טובים" אינו נועד רק למנוע את מה שעלול להשתבש.
הוא נועד גם להגדיל את מה שיכול לצמוח.
לא לחכות שתופיע בעיה כדי להתחיל לראות את הילד, אלא לשאול כבר עכשיו:
מי הוא יכול להיות, אם ניתן מקום לכל מה שיש בו?
מה"טוב" שלו ← אל הכוחות שלו
ילד רגיש, מתחשב, קשוב לסביבה ובעל יכולת התאמה מגיע לחיים עם נכסים נפלאים.
השאלה היא מה הוא יעשה איתם.
האם הרגישות תגרום לו בעיקר להתחשב באחרים או שתתפתח גם לאינטואיציה, יצירתיות והבנה עמוקה של אנשים?
האם יכולת ההתאמה תעזור לו רק להשתלב או שהוא ילמד גם להשפיע ולהוביל?
האם האחריות תהפוך אותו לילד שאפשר תמיד לסמוך עליו או גם לאדם שסומך על עצמו?
האם ההתחשבות תגרום לו לוותר או שתצמח ממנה יכולת לבנות קשרים טובים מבלי לאבד את עצמו?
המטרה אינה לשנות את הטוב שבו.
המטרה היא לעזור לטוב שבו להתפתח לכוח.
כשילד אינו עסוק רק במה מצפים ממנו, מתפנה לו מקום לשאול:
מי אני? מה אני אוהב? במה אני טוב? מה מסקרן אותי? מה חשוב לי? מה אני רוצה? על מה אני חולם?
וכאן עשוי להתחיל תהליך משמעותי מאוד. הילד מתחיל לזהות את הכישרונות שלו. להכיר ביכולות שלו. לגלות תחומי עניין. להביע דעה. ליזום. ליצור. להעז לנסות. להתמודד עם טעות וכישלון. ולפתח חלומות שהם באמת שלו.
הוא אינו רק גדל.
הוא מתחיל לגלות מי הוא רוצה להיות.
אנחנו רוצים שהילד שלנו יידע להסתדר בכל מסגרת. אבל אנחנו לא רוצים שהוא רק יסתדר בה.
אנחנו רוצים שהוא יביא את עצמו אליה. לכיתה. לחברה. לחוג. ובהמשך ללימודים, לעבודה, לזוגיות ולחיים הבוגרים.
שייכנס לחדר ולא רק ישאל:
"מה מצפים ממני כאן?"
אלא גם:
"מה יש לי להביא לכאן?"
את הרעיונות שלוי את הכישרונות שלי. את היצירתיות שלי. את הרגישות שלי. את הדעה שלי. את היכולת שלי להוביל. את הייחוד שלי. לא רק ילד שיודע להשתלב.
ילד שיודע לתפוס את מקומי בעולם.
אחת המתנות הגדולות שאנחנו יכולים לתת לילד היא היכולת לבחור מתוך היכרות עם עצמו. לא לבחור רק כדי לרצות. לא ללכת בדרך מסוימת רק מפני שזה מה שמצפים ממנו.
אלא לדעת לשאול: מה נכון לי? מה מתאים לי? עם מי טוב לי? מה חשוב לי? לאן אני רוצה להגיע?
ככל שהילד מכיר טוב יותר את עצמו, כך גדלה האפשרות שהבחירות שלו יהיו באמת שלו.
הוא אינו רק גדל.
הוא מתחיל לגלות מי הוא רוצה להיות.
אותם כוחות שמאפשרים לילד לממש את עצמו עוזרים לו גם לשמור על עצמו. ילד שמכיר את הרצונות שלו יכול לזהות כשמשהו מנוגד להם. ילד שמכיר בערך שלו אינו חייב לקבל כל יחס כדי להרגיש שייך. ילד שיש לו קול יכול לומר "לא". ילד שמכיר את הגבולות שלו יכול לזהות כשמישהו חוצה אותם. וילד שלמד לדבר עם הוריו יודע שיש לו לאן לחזור כאשר משהו אינו מסתדר.
כך אנחנו לא רק עוזרים לילד להגיע רחוק יותר.
אנחנו עוזרים לו להגיע לשם מבלי לאבד את עצמו בדרך.
ילד שיודע לתפוס את מקומי בעולם.
אולי זה הרווח הגדול מכולם.
אתם לומדים להכיר לא רק את הילד שאתם רואים היום אלא גם את הילד שעוד יכול להתגלות.
לזהות כישרון ולדעת איך לעודד אותו בלי להפוך אותו לציפייה.
לשמוע חלום לפני שאתם מציעים לו חלום משלכם. לזהות כוח גם במקום שנראה לכם כחולשה. לעזור לילד לקבל החלטות במקום לקבל אותן במקומו. לדעת מתי לדחוף קדימה ומתי לפנות לו מקום. לדעת מתי לשאול, מתי להקשיב, מתי להציב גבול ומתי פשוט לומר:
אני רואה אותך. תנסה. אני כאן.
והכלים האלה אינם מיועדים רק לקושי שבגללו הגעתם.
הם נשארים אתכם גם לאתגר הבא.
דווקא משום שלא חייבים לחכות שמשהו יראה לא בסדר.
אפשר להגיע כדי לא לפספס את מה שיכול להיות הרבה יותר מבסדר.
לא רק למנוע קושי, אלא לזהות אפשרות, לא רק לשאול מה הילד צריך מאיתנו היום, אלא לחשוב איזה אדם אנחנו עוזרים לו להיות מחר.
לא רק לגדל ילד שטוב לו, אלא לעזור לגדל אדם שמכיר את עצמו, מאמין בכוחותיו, יודע לבחור, יודע לשמור על עצמו ומעז להביא את מה שיש בו אל העולם.
זה הרווח.
לא לתקן את הילד הטוב.
אלא לתת לכל הטוב שבו הזדמנות להתפתח.
כדי שיום אחד תוכלו להביט בו ולדעת:
לא רק שלא פספסנו את הקושי שלו.
לא פספסנו גם את האפשרויות שלו.
